עם ממוצע של שלושה ביקורים בשנה במשך שלושת העשורים האחרונים, אני מכירה כל פינה בתפריט. מנהריה של שנות ה-90 ועד היום – כך נראית היציבות המופלאה של מסעדת אורי בורי
אז אחרי ששמעתי ביקורות חיוביות מאוד וגם מעט שליליות על המקום, הייתי חייבת ללכת ולבדוק בעצמי, אתוודה שהלכתי עם חששות, מכיוון שחוויתי לא מעט נפילות ממסעדות טבעוניות ולהלן הרשמים מהביקור…
אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא כתבתי על מסעדות שבקרתי בהן וזאת בשל העובדה שרוב המקומות הפסיקו לרגש אותי ולחדש לי, אתמול התרגשתי וחזר לי החשק לפרגן למקום קטן ומקסים עם
הפעם נסעתי עד אשדוד כדי להגיע למסעדת “אידי דגים”. גיליתי בדרך שלאידי יש כמה מסעדות בעיר, וכשחיפשתי בגוגל הגעתי בכלל למסעדה אחרת – “החוף” במרינה. גם כשנכנסנו ושאלנו במקום האם
אז כתושבת נהריה שכנתה של עכו, הייתי חייבת ללכת ולבדוק בעצמי על מה הבאז הגדול סביב המסעדה הקטנטונת של ילד הפלא אוסמה דלאל. ומכיוון שאחותי בדיוק הגיעה לביקור בארץ, הייתה
מקום חדש, טרנדי ומדליק שנפתח לפני כחודש בערך ליד שוק לוינסקי, מדובר על מטבח מקסיקני – קוריאני. המקום מעוצב בצבעוניות יתר בשילוב של אלמנטים מקסיקנים מצד אחד (קקטוסים, קיר עם
את יום הולדתי השנה החלטתי לחגוג בארוחת צהריים מפנקת במסעדת "מנטה ריי", מסעדה שמתמחה בדגים ופירות ים עם נוף לים, שמבחינתי זה שילוב מושלם. המסעדה שוכנת על חוף ימה
במסגרת סבב המסעדות האסייאתיות החלטתי לבקר במסעדת "וונג" הוייאטנמית, צהרי יום שבת, אני וחברותי הגענו ללא הזמנת מקום מראש, לשמחתנו היו מקומות וקיבלו את פנינו בסבר פנים יפות. המסעדה ממוקמת
שני ביקורים בשבוע אחד באוליברי בתל אביב – האם החוויה באמת עקבית אם אתם מחפשים ביקורת על מסעדת אוליברי הסיציליאנית בתל אביב, אלו הרשמים שלי אחרי כמה ביקורים במקום. הפעם
התחלה מבטיחה: כבר מהרגע הראשון הציפיות עולות כבר הרבה זמן רציתי להגיע ל"טאיזו" בתל אביב – אחת המסעדות האסיאתיות הכי מדוברות בעיר. לרגל יום הולדתו של אחי עופר, מצאתי סוף
החוויה שלנו מהמסעדה והמנות שטעמנו בארוחת יום ההולדת לחברתי הטובה רונית היה יום הולדת, והחלטנו לחגוג לה בארוחת צהריים במסעדה.את הבחירה השארתי לה, והיא בחרה במסעדת “התרנגול הכחול” בתל אביב.
חוויה רב-תרבותית על הצלחת: מהודו ועד יפן, בדקנו האם הקונספט השאפתני של המטבח הפתוח מצליח לקיים את ההבטחה לאחרונה קשה להתעלם מהגל האסיאתי ששוטף את הארץ – תאילנדיות, יפניות, וייטנאמיות
בדרך כלל כשאני מבלה את הסופ"ש שלי בת"א הם מוקדשים לסבב של מסעדות עם חברים, את הסופ"ש הנוכחי פתחתי בדיינר המקסיקני בבן יהודה 122, עם רמי, ענבל ורונית. התקשרתי להזמין מקומות,
מסעדה יוונית ביפו עם המלצות חמות – האם קלמטה באמת עומדת בציפיות? צהריים של יום שלישי, טלפון מאמא: לאבא יש יום הולדת והוא רוצה לחגוג במסעדה במרכז.אחי הציע את מסעדת
כה רבות שמעתי על המקום וידעתי שבמוקדם או במאוחר אבקר שם, תמיד אמרו לי שהסושי שלהם הוא בין הטובים בארץ וכחובבת סושי מושבעת, חובה עלי לבקר שם ומכיוון שהמחירים שם
טוב, הבטחתי שאכתוב על שווארמה והמבורגרים ולא רק על סושי ואותי לימדו שהבטחות צריך לקיים, אז הלכתי בשבת בצהרי היום עם חברתי אביטל לאכול ב"שווארמה הצמחונית" בקינג ג'ורג' שמאז כתיבת
אין מה לעשות, אני מכורה לסושי וככזאת "נגזר" עלי לאכול הרבה סושי ואם זה המזל שלי, אז החלטתי לפחות שיהיה מגוון….ממש גורל אכזר. הסושי אצלי מדורג לפי מעולה, שזה אומר, דגים
לאחר שקראתי מספר המלצות על המקום, כולל המלצות אישיות מאנשים שביקרו שם (אחי למשל….)החלטתי ברגע של רעב ספונטני בשבת בצהריים לנסות את המקום, לשמחתי לא רק שהיה מקום במסעדה, אלא
ל”מון” התוודעתי לראשונה ב-2011 כאשר האקס שלי דאז לקח אותי לשם, מאז אני והאקס הספקנו להיפרד, אבל מ”מון” לא נפרדתי, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון והרומן בנינו נמשך עד היום…
אז אחרי ששמעתי ביקורות חיוביות מאוד וגם מעט שליליות על המקום, הייתי חייבת ללכת ולבדוק בעצמי, אתוודה שהלכתי עם חששות, מכיוון שחוויתי לא מעט נפילות ממסעדות טבעוניות ולהלן הרשמים מהביקור…
אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא כתבתי על מסעדות שבקרתי בהן וזאת בשל העובדה שרוב המקומות הפסיקו לרגש אותי ולחדש לי, אתמול התרגשתי וחזר לי החשק לפרגן למקום קטן ומקסים עם
הפעם נסעתי עד אשדוד כדי להגיע למסעדת “אידי דגים”. גיליתי בדרך שלאידי יש כמה מסעדות בעיר, וכשחיפשתי בגוגל הגעתי בכלל למסעדה אחרת – “החוף” במרינה. גם כשנכנסנו ושאלנו במקום האם
אז כתושבת נהריה שכנתה של עכו, הייתי חייבת ללכת ולבדוק בעצמי על מה הבאז הגדול סביב המסעדה הקטנטונת של ילד הפלא אוסמה דלאל. ומכיוון שאחותי בדיוק הגיעה לביקור בארץ, הייתה
מקום חדש, טרנדי ומדליק שנפתח לפני כחודש בערך ליד שוק לוינסקי, מדובר על מטבח מקסיקני – קוריאני. המקום מעוצב בצבעוניות יתר בשילוב של אלמנטים מקסיקנים מצד אחד (קקטוסים, קיר עם
את יום הולדתי השנה החלטתי לחגוג בארוחת צהריים מפנקת במסעדת "מנטה ריי", מסעדה שמתמחה בדגים ופירות ים עם נוף לים, שמבחינתי זה שילוב מושלם. המסעדה שוכנת על חוף ימה
במסגרת סבב המסעדות האסייאתיות החלטתי לבקר במסעדת "וונג" הוייאטנמית, צהרי יום שבת, אני וחברותי הגענו ללא הזמנת מקום מראש, לשמחתנו היו מקומות וקיבלו את פנינו בסבר פנים יפות. המסעדה ממוקמת
שני ביקורים בשבוע אחד באוליברי בתל אביב – האם החוויה באמת עקבית אם אתם מחפשים ביקורת על מסעדת אוליברי הסיציליאנית בתל אביב, אלו הרשמים שלי אחרי כמה ביקורים במקום. הפעם
התחלה מבטיחה: כבר מהרגע הראשון הציפיות עולות כבר הרבה זמן רציתי להגיע ל"טאיזו" בתל אביב – אחת המסעדות האסיאתיות הכי מדוברות בעיר. לרגל יום הולדתו של אחי עופר, מצאתי סוף
החוויה שלנו מהמסעדה והמנות שטעמנו בארוחת יום ההולדת לחברתי הטובה רונית היה יום הולדת, והחלטנו לחגוג לה בארוחת צהריים במסעדה.את הבחירה השארתי לה, והיא בחרה במסעדת “התרנגול הכחול” בתל אביב.
חוויה רב-תרבותית על הצלחת: מהודו ועד יפן, בדקנו האם הקונספט השאפתני של המטבח הפתוח מצליח לקיים את ההבטחה לאחרונה קשה להתעלם מהגל האסיאתי ששוטף את הארץ – תאילנדיות, יפניות, וייטנאמיות
בדרך כלל כשאני מבלה את הסופ"ש שלי בת"א הם מוקדשים לסבב של מסעדות עם חברים, את הסופ"ש הנוכחי פתחתי בדיינר המקסיקני בבן יהודה 122, עם רמי, ענבל ורונית. התקשרתי להזמין מקומות,
מסעדה יוונית ביפו עם המלצות חמות – האם קלמטה באמת עומדת בציפיות? צהריים של יום שלישי, טלפון מאמא: לאבא יש יום הולדת והוא רוצה לחגוג במסעדה במרכז.אחי הציע את מסעדת
כה רבות שמעתי על המקום וידעתי שבמוקדם או במאוחר אבקר שם, תמיד אמרו לי שהסושי שלהם הוא בין הטובים בארץ וכחובבת סושי מושבעת, חובה עלי לבקר שם ומכיוון שהמחירים שם
טוב, הבטחתי שאכתוב על שווארמה והמבורגרים ולא רק על סושי ואותי לימדו שהבטחות צריך לקיים, אז הלכתי בשבת בצהרי היום עם חברתי אביטל לאכול ב"שווארמה הצמחונית" בקינג ג'ורג' שמאז כתיבת
אין מה לעשות, אני מכורה לסושי וככזאת "נגזר" עלי לאכול הרבה סושי ואם זה המזל שלי, אז החלטתי לפחות שיהיה מגוון….ממש גורל אכזר. הסושי אצלי מדורג לפי מעולה, שזה אומר, דגים
לאחר שקראתי מספר המלצות על המקום, כולל המלצות אישיות מאנשים שביקרו שם (אחי למשל….)החלטתי ברגע של רעב ספונטני בשבת בצהריים לנסות את המקום, לשמחתי לא רק שהיה מקום במסעדה, אלא
עם ממוצע של שלושה ביקורים בשנה במשך שלושת העשורים האחרונים, אני מכירה כל פינה בתפריט. מנהריה של שנות ה-90 ועד היום – כך נראית היציבות המופלאה של מסעדת אורי בורי
ל”מון” התוודעתי לראשונה ב-2011 כאשר האקס שלי דאז לקח אותי לשם, מאז אני והאקס הספקנו להיפרד, אבל מ”מון” לא נפרדתי, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון והרומן בנינו נמשך עד היום…