עם ממוצע של שלושה ביקורים בשנה במשך שלושת העשורים האחרונים, אני מכירה כל פינה בתפריט. מנהריה של שנות ה-90 ועד היום – כך נראית היציבות המופלאה של מסעדת אורי בורי
אז אחרי ששמעתי ביקורות חיוביות מאוד וגם מעט שליליות על המקום, הייתי חייבת ללכת ולבדוק בעצמי, אתוודה שהלכתי עם חששות, מכיוון שחוויתי לא מעט נפילות ממסעדות טבעוניות ולהלן הרשמים מהביקור…
אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא כתבתי על מסעדות שבקרתי בהן וזאת בשל העובדה שרוב המקומות הפסיקו לרגש אותי ולחדש לי, אתמול התרגשתי וחזר לי החשק לפרגן למקום קטן ומקסים עם
הפעם נסעתי עד אשדוד כדי להגיע למסעדת “אידי דגים”. גיליתי בדרך שלאידי יש כמה מסעדות בעיר, וכשחיפשתי בגוגל הגעתי בכלל למסעדה אחרת – “החוף” במרינה. גם כשנכנסנו ושאלנו במקום האם
אז כתושבת נהריה שכנתה של עכו, הייתי חייבת ללכת ולבדוק בעצמי על מה הבאז הגדול סביב המסעדה הקטנטונת של ילד הפלא אוסמה דלאל. ומכיוון שאחותי בדיוק הגיעה לביקור בארץ, הייתה
מקום חדש, טרנדי ומדליק שנפתח לפני כחודש בערך ליד שוק לוינסקי, מדובר על מטבח מקסיקני – קוריאני. המקום מעוצב בצבעוניות יתר בשילוב של אלמנטים מקסיקנים מצד אחד (קקטוסים, קיר עם
כשמחברים מיקום מושלם על קו המים עם אוכל שפשוט עושה טוב על הלב את יום הולדתי השנה החלטתי לחגוג בארוחת צהריים מפנקת במסעדת 'מנטה ריי'. עבורי, השילוב של דגים, פירות
השירות הפתיע, האווירה הייתה פשוטה, ומה לגבי האוכל? הנה כל הפרטים על הביקור הספונטני שלי במסעדת וונג סבב המסעדות האסייאתיות שלי נמשך, והפעם היעד היה מסעדת 'וונג' (Vong) השוכנת בלב
שני ביקורים בשבוע אחד באוליברי בתל אביב – האם החוויה באמת עקבית אם אתם מחפשים ביקורת על מסעדת אוליברי הסיציליאנית בתל אביב, אלו הרשמים שלי אחרי כמה ביקורים במקום. הפעם
התחלה מבטיחה: כבר מהרגע הראשון הציפיות עולות כבר הרבה זמן רציתי להגיע ל"טאיזו" בתל אביב – אחת המסעדות האסיאתיות הכי מדוברות בעיר. לרגל יום הולדתו של אחי עופר, מצאתי סוף
החוויה שלנו מהמסעדה והמנות שטעמנו בארוחת יום ההולדת לחברתי הטובה רונית היה יום הולדת, והחלטנו לחגוג לה בארוחת צהריים במסעדה.את הבחירה השארתי לה, והיא בחרה במסעדת “התרנגול הכחול” בתל אביב.
חוויה רב-תרבותית על הצלחת: מהודו ועד יפן, בדקנו האם הקונספט השאפתני של המטבח הפתוח מצליח לקיים את ההבטחה לאחרונה קשה להתעלם מהגל האסיאתי ששוטף את הארץ – תאילנדיות, יפניות, וייטנאמיות
חגיגה של צבעים וטעמים בלב העיר: האם מצאנו את המקסיקנית שחיפשתם? בדרך כלל, כשאני מבלה את סופי השבוע שלי בתל אביב, הם מוקדשים לסבב מסעדות עם חברים. את הסופ"ש האחרון
מסעדה יוונית ביפו עם המלצות חמות – האם קלמטה באמת עומדת בציפיות? צהריים של יום שלישי, טלפון מאמא: לאבא יש יום הולדת והוא רוצה לחגוג במסעדה במרכז.אחי הציע את מסעדת
בין שמועות על הסושי הטוב בארץ למציאות בשטח: החוויה שלנו בצהרי היום כבר תקופה ארוכה שהשם 'אונמי' מרחף סביבי. כחובבת סושי מושבעת שלא מתפשרת על איכות, שמעתי אינספור פעמים שמדובר
יצאתי לבדוק האם אפשר לקבל את חוויית רחוב המושלמת בלי גרם של בשר, וחזרתי עם תובנות (וטחינה) הבטחתי שאכתוב כאן גם על שווארמה והמבורגרים ולא רק על סושי ואותי לימדו
חמישי ב-22:00 בלילה: הצצה לחוויית הסושי שלנו בלב נמל תל אביב. אין מה לעשות, אני מכורה לסושי. ככזאת, 'נגזר' עלי לאכול הרבה ממנו, ואם זה המזל שלי – החלטתי לפחות
לאחר שקראתי מספר המלצות על המקום, כולל המלצות אישיות מאנשים שביקרו שם (אחי למשל….)החלטתי ברגע של רעב ספונטני בשבת בצהריים לנסות את המקום, לשמחתי לא רק שהיה מקום במסעדה, אלא
חוויית המסוע היחידה מסוגה: למה "מון" היא עדיין אחת הסושיות הכי אהובות עלי בתל אביב יש מערכות יחסים שמסתיימות בפרידה, ויש כאלו שרק הולכות ומתהדקות עם השנים. ל-'מון' (Moon) התוודעתי
אז אחרי ששמעתי ביקורות חיוביות מאוד וגם מעט שליליות על המקום, הייתי חייבת ללכת ולבדוק בעצמי, אתוודה שהלכתי עם חששות, מכיוון שחוויתי לא מעט נפילות ממסעדות טבעוניות ולהלן הרשמים מהביקור…
אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא כתבתי על מסעדות שבקרתי בהן וזאת בשל העובדה שרוב המקומות הפסיקו לרגש אותי ולחדש לי, אתמול התרגשתי וחזר לי החשק לפרגן למקום קטן ומקסים עם
הפעם נסעתי עד אשדוד כדי להגיע למסעדת “אידי דגים”. גיליתי בדרך שלאידי יש כמה מסעדות בעיר, וכשחיפשתי בגוגל הגעתי בכלל למסעדה אחרת – “החוף” במרינה. גם כשנכנסנו ושאלנו במקום האם
אז כתושבת נהריה שכנתה של עכו, הייתי חייבת ללכת ולבדוק בעצמי על מה הבאז הגדול סביב המסעדה הקטנטונת של ילד הפלא אוסמה דלאל. ומכיוון שאחותי בדיוק הגיעה לביקור בארץ, הייתה
מקום חדש, טרנדי ומדליק שנפתח לפני כחודש בערך ליד שוק לוינסקי, מדובר על מטבח מקסיקני – קוריאני. המקום מעוצב בצבעוניות יתר בשילוב של אלמנטים מקסיקנים מצד אחד (קקטוסים, קיר עם
כשמחברים מיקום מושלם על קו המים עם אוכל שפשוט עושה טוב על הלב את יום הולדתי השנה החלטתי לחגוג בארוחת צהריים מפנקת במסעדת 'מנטה ריי'. עבורי, השילוב של דגים, פירות
השירות הפתיע, האווירה הייתה פשוטה, ומה לגבי האוכל? הנה כל הפרטים על הביקור הספונטני שלי במסעדת וונג סבב המסעדות האסייאתיות שלי נמשך, והפעם היעד היה מסעדת 'וונג' (Vong) השוכנת בלב
שני ביקורים בשבוע אחד באוליברי בתל אביב – האם החוויה באמת עקבית אם אתם מחפשים ביקורת על מסעדת אוליברי הסיציליאנית בתל אביב, אלו הרשמים שלי אחרי כמה ביקורים במקום. הפעם
התחלה מבטיחה: כבר מהרגע הראשון הציפיות עולות כבר הרבה זמן רציתי להגיע ל"טאיזו" בתל אביב – אחת המסעדות האסיאתיות הכי מדוברות בעיר. לרגל יום הולדתו של אחי עופר, מצאתי סוף
החוויה שלנו מהמסעדה והמנות שטעמנו בארוחת יום ההולדת לחברתי הטובה רונית היה יום הולדת, והחלטנו לחגוג לה בארוחת צהריים במסעדה.את הבחירה השארתי לה, והיא בחרה במסעדת “התרנגול הכחול” בתל אביב.
חוויה רב-תרבותית על הצלחת: מהודו ועד יפן, בדקנו האם הקונספט השאפתני של המטבח הפתוח מצליח לקיים את ההבטחה לאחרונה קשה להתעלם מהגל האסיאתי ששוטף את הארץ – תאילנדיות, יפניות, וייטנאמיות
חגיגה של צבעים וטעמים בלב העיר: האם מצאנו את המקסיקנית שחיפשתם? בדרך כלל, כשאני מבלה את סופי השבוע שלי בתל אביב, הם מוקדשים לסבב מסעדות עם חברים. את הסופ"ש האחרון
מסעדה יוונית ביפו עם המלצות חמות – האם קלמטה באמת עומדת בציפיות? צהריים של יום שלישי, טלפון מאמא: לאבא יש יום הולדת והוא רוצה לחגוג במסעדה במרכז.אחי הציע את מסעדת
בין שמועות על הסושי הטוב בארץ למציאות בשטח: החוויה שלנו בצהרי היום כבר תקופה ארוכה שהשם 'אונמי' מרחף סביבי. כחובבת סושי מושבעת שלא מתפשרת על איכות, שמעתי אינספור פעמים שמדובר
יצאתי לבדוק האם אפשר לקבל את חוויית רחוב המושלמת בלי גרם של בשר, וחזרתי עם תובנות (וטחינה) הבטחתי שאכתוב כאן גם על שווארמה והמבורגרים ולא רק על סושי ואותי לימדו
חמישי ב-22:00 בלילה: הצצה לחוויית הסושי שלנו בלב נמל תל אביב. אין מה לעשות, אני מכורה לסושי. ככזאת, 'נגזר' עלי לאכול הרבה ממנו, ואם זה המזל שלי – החלטתי לפחות
לאחר שקראתי מספר המלצות על המקום, כולל המלצות אישיות מאנשים שביקרו שם (אחי למשל….)החלטתי ברגע של רעב ספונטני בשבת בצהריים לנסות את המקום, לשמחתי לא רק שהיה מקום במסעדה, אלא
עם ממוצע של שלושה ביקורים בשנה במשך שלושת העשורים האחרונים, אני מכירה כל פינה בתפריט. מנהריה של שנות ה-90 ועד היום – כך נראית היציבות המופלאה של מסעדת אורי בורי
חוויית המסוע היחידה מסוגה: למה "מון" היא עדיין אחת הסושיות הכי אהובות עלי בתל אביב יש מערכות יחסים שמסתיימות בפרידה, ויש כאלו שרק הולכות ומתהדקות עם השנים. ל-'מון' (Moon) התוודעתי