טעם של ים וגעגוע: ביקור במנטה ריי ופרידה ממסעדת יונה האהובה

כשמחברים מיקום מושלם על קו המים עם אוכל שפשוט עושה טוב על הלב

את יום הולדתי השנה החלטתי לחגוג בארוחת צהריים מפנקת במסעדת 'מנטה ריי'. עבורי, השילוב של דגים, פירות ים ונוף ישיר לכחול של הים הוא פשוט שילוב מושלם.

המסעדה שוכנת על חוף עלמה ביץ' בתל אביב, לא רחוק מיפו. המבנה עצמו פשוט יחסית ולא מתהדר בעיצוב מפואר; בפנים תמצאו חלל אחד גדול שמרגיש מעט כמו חדר אוכל תוסס ורועש. בחוץ יש מרפסת נהדרת שמשקיפה לים, אבל גם כשיושבים בפנים (כמו בביקור שלנו), החלונות הגדולים מאפשרים לצפות בגלים – וזה, מבחינתי, שווה הכל.

הגענו בצהרי היום והמסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום. זה די מרשים בהתחשב בעובדה שאין במקום ארוחות עסקיות והמחירים ממש לא זולים, אז ראו הוזהרתם: מומלץ מאוד להזמין מקום מראש.

ברגע שהתיישבנו, ניגשה אלינו מלצרית חיננית עם מגש עגול וענק עמוס בצלוחיות של מאזטים. השיטה במנטה ריי מוכרת: אתם בוחרים את המאזטים שחשקה נפשכם ומורידים לשולחן.

במדד המחיר: המאזטים מתומחרים לפי סוגם – 23 ₪ למאזט עם דג ו-19 ₪ למאזט על בסיס ירק. לטעמי, המחיר מעט יקר ביחס לגודל הקטנטן של הצלוחיות, במיוחד כשאני מכירה לא מעט מסעדות שמגישות פתיחים כאלו כחלק ממחיר המנה העיקרית. אבל ביום הולדת כמו ביום הולדת – מחליטים להתפנק.

בסוף בחרנו שלושה מאזטים ולצידם הזמנו פוקצ'ה דקיקה וקטנה בעלות של 19 ₪. כאן אני חייבת לעצור רגע ולדבר על סוגיית הלחם במסעדות התל אביביות: יש לי לא מעט להלין בנושא. אני פשוט לא מצליחה להבין מסעדות שגובות מחירים כאלו על לחם. איפה הימים שהלחם היה מוגש לשולחן כמחווה על חשבון הבית? הרי כולנו יודעים שעלות ההכנה שלו זולה מאוד, וחבל שהסועדים צריכים לשלם על זה ביוקר.

ובכל זאת, מה היה לנו על השולחן?

• מאזט סשימי: הדג היה בסדר גמור, אבל לטעמי היה חסר לו מעט תיבול שיקפיץ את המנה.

• מאזט סלמון: הוגש עם שפע של עשבי תיבול קצוצים. זה היה טעים, אבל לא משהו יוצא מגדר הרגיל שייחרט בזיכרון.

• מוס חצילים: כאן כבר נרשמה התלהבות. המוס היה טעים מאוד, עשה חשק לעוד, וכמובן – דרש שננגב אותו עם הפוקצ'ה שהזמנו (למרות המחיר שלה…).

לסיכום שלב הפתיחים: חוויה נחמדה, אבל התמחור בהחלט מעורר מחשבה.

המנה העיקרית: כשהמלצה פוגשת את המציאות

למנה העיקרית החלטנו ללכת על המלצת המלצרית: שרימפס עם ניוקי ועלי בייבי תרד ברוטב סרטנים (109 ₪).

המנה הייתה טעימה, אבל שוב חזרה סוגיית התמחור – היא הרגישה יקרה מאוד ביחס למה שקיבלנו בפועל. המנה הייתה יחסית קטנה מאוד והכילה בערך 9 שרימפסים בלבד.

איך היה הטעם?

• הרוטב: רוטב הסרטנים היה מאוד עדין ונעים.

• הניוקי: היה פשוט מעולה, עשוי בדיוק כמו שצריך.

• התרד: כמעט ולא הורגש בתוך המנה, מה שהיה קצת חבל.

השורה התחתונה כאן היא שמדובר במנה טובה, אבל כזו שמשאירה אתכם עם תחושה ששילמתם לא מעט על מנה שלא ממש משביעה.

השורה התחתונה: מנטה ריי

אז האם המוסד הוותיק מצדיק את המוניטין שלו? הנה הסיכום שלי:

• האוכל: היה טעים ללא ספק, אבל אני חייבת להיות כנה – לא מצאתי סיבה מוצדקת למחירים הגבוהים כל כך, במיוחד ביחס לגודל המנות.

• השירות: מקצועי, אדיב וטוב מאוד. המלצרית הייתה חיננית וידעה להמליץ על מנות (גם אם התוצאה הייתה קטנה מהמצופה).

• האווירה: נעימה מאוד, אם כי מעט רועשת בחלל הפנימי. עם זאת, הנוף המדהים של הים, שנמצא ממש במרחק פסיעה מהשולחן, הוא הבונוס האמיתי שסוגר את החוויה.

פרידה ממסעדת יונה: כשאפשר לעשות דברים גם אחרת

החלק השני של הפוסט הוא קצת פחות שגרתי. בדרך כלל אני לא כותבת על מסעדות שכבר נסגרו (יונה סגרה את שעריה לפני כשנה) אבל הפעם החלטתי לעשות חריגה. הסיבה? הבעלים של "מנטה ריי", אבי ועפרה גנור, היו גם הבעלים של "יונה", וההשוואה בין שתיהן רק מראה שאפשר לעשות דברים בצורה שונה לגמרי.

לראשונה הגעתי ליונה לפני מספר שנים בעקבות ביקורת של ניב גלבוע. בביקור ההוא החוויה הייתה סבירה ולא מעבר, אבל כשחזרתי לשם במקרה כעבור שנה, גיליתי מסעדה אחרת לגמרי. התפריט והתמחור השתנו – ואני פשוט התאהבתי.

האווירה והמיקום: המסעדה שכנה בנמל יפו, ממש בלב שוק האוכל. החוויה של לשבת בחוץ על שפת הנמל, בשמש חמימה, לצפות בסירות ובגלים ולאכול אוכל מענג, הייתה פשוט מדהימה.

מה הפך את יונה לכל כך מיוחדת? בניגוד ל"אחות הגדולה" מנטה ריי, ביונה הוכח שאפשר להגיש חומרי גלם איכותיים במחירים הוגנים:

• תפריט מנצח: דגים ופירות ים טריים בשילובים מרעננים ורטבים מיוחדים.

• מנות פתיחה נדיבות: אם זכרוני אינו מטעני, מנות הפתיחה לא עברו את ה-39 ₪ – הבדל משמעותי מאוד ממה שפגשנו קודם.

• הניוקי המיתולוגי: הייתה להם מנה מעולה של ניוקי עם ארטישוק וצ'יפוטלה במחיר מצחיק של 27 ₪. כן, קראתם נכון.

יונה הייתה ההוכחה שאפשר להגיש אוכל ברמה גבוהה מאוד, במיקום נחשק, מבלי לקרוע לסועדים ולסועדות את הכיס. חבל שהיא כבר לא איתנו, אבל הזיכרון הקולינרי ממנה בהחלט נשאר.

הלחם שלהם היה כמו כיכרות הלחם הלבן של פעם והוגש חם בליווי של 4 מתבלים והשוס הגדול היה, רוטב של מיץ סלט (המלצרית סיפרה לנו שהם נהגו להכין סלט רק בשביל הרוטב שנוצר ואז מסננים את המיץ של הסלט ומגישים עם הלחם, טעים שאין דברים כאלו…).

ארוחה לזוג שיוצא שבע ומרוצה, לא עלתה יותר מ-150 ₪, כמעט ולא ניתן למצוא דברים כאלו בנוף המסעדות בארצנו וזה בהחלט לא בא על חשבון האיכות, הגודל או הטעם.

ממש חבל שהמסעדה נסגרה, עדיין ל מצאתי לה תחליף הולם ביחס למה שהיא הציעה.

גם השירות היה מעולה והאווירה נעימה מאוד, עד שכבר יש משהו טוב אז גם הוא נעלם…..

החזירו את "יונה" !!!!

________________________________________________________________________________________________________________

ביקור חוזר: הפתעה נעימה במנטה ריי

כעבור כחצי שנה, הזדמן לי לבקר ב"מנטה ריי" בשנית. הפעם ההתרשמות הייתה שונה לחלוטין מהביקור הקודם, וחיכתה לי הפתעה נעימה. הגענו בהרכב של שישה סועדים וסועדות לארוחת פרידה מאחותי שהייתה בביקור בארץ. בזכות הפורום המורחב, יכולנו להזמין כמעט את כל המנות בתפריט, והפעם – האוכל היה פשוט מעולה.

משהו בקצב של המטבח היה מאוד נמרץ בביקור הזה; המנות הראשונות והעיקריות הוגשו לשולחן יחד, ממש מהר מרגע לקיחת ההזמנה.

סיבוב המאזטים השני:

• המאזט המאכזב: מאזט הבורי היה היחיד שחזר למטבח – הדג הרגיש כבוש מדי לטעמנו.

• המוצלחים: מאזט הסשימי (שבפעם הקודמת היה רק "בסדר") הרגיש הפעם טרי וטוב הרבה יותר. המאזטים של האיקרה ושל מוס החצילים היו פשוט מעולים.

• הפחות מלהיבים: טרטר הטונה היה חביב אך לא מעבר, וכך גם המאזט של הכרובית וגבינת הסאן מור – שניהם לא ממש הלהיבו אותנו.

למנות העיקריות הזמנו:

מיקס פירות ים (118 ₪): המנה הגיעה בתוך סיר ברזל מרשים ועמוס כל טוב ברוטב יין. הסיר הכיל שרימפסים, סרטנים, מולים וקלמרי. כל פירות הים היו עשויים בצורה מעולה, אבל הכוכב האמיתי היה הקלמרי שהיה רך וטעים במיוחד. בניגוד למנה מהביקור הקודם, הפעם זו הייתה מנה גדולה ומשביעה שבהחלט הצדיקה את המחיר שלה.

קלמרי צרוב על הפלנצ'ה (82 ₪): מבחינתי, זו הייתה אחת המנות היותר טעימות שאכלתי שם. הקלמרי היה עשוי בצורה מושלמת ורך מאוד. השילוב עם עגבניות השרי, רוטב הצ'ימיצ'ורי וגבינת הפטה יצר מנה מדויקת שבה הכל פשוט עובד יחד. מנה מעולה שאני ממליצה עליה בחום.

• סקאלופס ושרימפס על קרם שומר (109 ₪): פירות הים היו עשויים טוב מאוד, אבל טעמי הרוטב היו פחות מורגשים וחבל. מדובר במנה טעימה, אבל אם אתם צריכים לבחור – יש בתפריט מנות טעימות ממנה.

• פילה לברק (129 ₪): הגיע עם ניוקי, חצילים ואגוזי קשיו בחמאת לימון כבוש וכוסברה. זו מנה טעימה מאוד; הדג היה עשוי כהלכה, והניוקי והחציל היו מעולים. אני אישית לא מחובבי הכוסברה, אבל כאן הטעם שלה לא השתלט ולא הורגש, מה שהפך את המנה למוצלחת במיוחד עבורי.

• ברבוניות מטוגנות (88 ₪): הוגשו עם סלט שומר ואשכולית אדומה. הברבוניות היו טעימות וקטנות, בדיוק כמו שצריך. נקודה אחת שהפריעה לי היא שהן לא היו מספיק קריספיות, ואחרי כמה דקות כשהמנה קצת התקררה, הן הפכו ל"מושיות" (רכות מדי). למרות זאת, כנשנוש לצד הים – זו מנה טעימה.

קלמרי מטוגן (79 ₪): המנה הגיעה עם סלט קטן של גזר וצנון, ומעליה ערמה מרשימה של בטטה מטוגנת. הקלמרי עצמו היה עשוי מעולה ורך מאוד, והציפוי היה טוב ועדין – בדיוק כמו שקלאמרי מטוגן צריך להיות. הוא הוגש לצד רטבים של צ'ילי מתוק ואיולי שסגרו את הביס בצורה מושלמת.

הסוף המתוק? הקינוחים

לסיום הארוחה הזמנו שני קינוחים (35 ₪ לקינוח):

• עלי קרם בורלה: שילוב של קרם בורלה עם עלי פילו.

• קספר מוס שוקולד: מוס שוקולד עטוף בשכבה דקה של מרציפן.

למרות השמות המבטיחים, אף אחד מהקינוחים לא היה "וואו". הם היו בסדר, נחמדים לסגירת הארוחה, אבל לא כאלו שנזכור במיוחד או שנחזור בשבילם.

.

ביקור שלישי: יום הולדת מול הים בשעה הכי יפה

לא עבר זמן רב והגענו למנטה ריי בפעם השלישית. הפעם היינו שלוש חברות רעבות שהגיעו לחגוג יום הולדת בשעה ארבע אחה"צ של יום שני. המסעדה הייתה כמעט ריקה, מה שאפשר לנו ליהנות מהשקט ומנוף ישיר ומהפנט לים.

למרות שהמסעדה לא הייתה עמוסה, המתנו לא מעט זמן עד שהגיעה המלצרית עם מגש המאזטים המוכר. ברגע שהיא הגיעה, הורדנו לשולחן חמישה מאזטים ופוקצ'ה כדי להתחיל את החגיגה. מכיוון שלילדת יום ההולדת זה היה ביקור ראשון במסעדה, היה לי חשוב מאוד שהיא תיהנה מהחוויה ושיהיה לה טעים.

המנה שעוררה סקרנות: SHRING (175 ₪) בביקור הזה החלטתי לנסות את אחת המנות היחידות שעדיין לא טעמתי והייתי מאוד סקרנית לגביה. המנה כוללת מולים, ארבעה סרטנים שלמים, מעט מאוד קלמרי ושרימפס, כמה קוביות בטטה ושתי חתיכות קטנות של אננס על הגריל – כל זה ברוטב אסיאתי של חלב קוקוס וקארי.

התקלה בביקור השלישי: כשהשירות והמטבח פשוט לא מסונכרנים

מה שקרה מרגע ההזמנה היה מאכזב ומאוד לא נעים. סיימנו את המאזטים והפוקצ'ה, ופשוט המתנו. והמתנו. והמנה בוששה להגיע. בגלל ההמתנה הארוכה הזמנו עוד פוקצ'ה, וגם לגביה נאמר לנו שזה ייקח 12 דקות – לא ברור מדוע, הרי המסעדה הייתה כמעט ריקה.

כל כמה דקות ניגש אלינו מישהו אחר והבטיח שהמנה "עוד מעט יוצאת". רק כעבור שעה ורבע ניגש אחראי המשמרת והודה באמת המרה: ההזמנה שלנו פשוט לא הועברה למטבח, והם גילו את זה רק אחרי שעה.

סוגיית הפיצוי: האחראי הבטיח לפצות ולפנק, אבל הפיצוי רק העמיק את האכזבה. שלחו לנו לשולחן סלט עשבים אסיאתי שכלל לא היה לטעמנו והוא נשאר כמעט שלם. אם כבר החלטתם לפצות סועדים שחיכו שעה ורבע למנה – לא כדאי לשאול מה הם אוהבים? מה הטעם בפיצוי שאינו לטעמנו? בסוף קיבלנו גם קינוח, אבל התחושה כבר הייתה קשה.

אכזבת ה-SHRING: כשהמנה סוף סוף הגיעה (175 ₪), האכזבה רק גדלה. במחיר כזה, הייתי מצפה לכמות מכובדת של קלמרי ושרימפס. בפועל, המנה כללה ארבעה סרטנים שהיו בעיקר לקישוט (כי אין בהם באמת מה לאכול), המון מולים (שביקשנו להחליף מראש ונאמר לנו שאי אפשר), ובקושי חמישה שרימפסים ומעט קלמרי. בדיעבד, הצטערתי שלא ביטלתי את המנה ברגע שנודע לנו על הפשלה.

השורה התחתונה: שירות חובבני במחיר יוקרתי

השירות בביקור הזה היה מסורבל, חובבני ולא מקצועי. נראה שהעובדה שטופלנו על ידי שלושה מלצרים שונים היא שהובילה לפשלה בהזמנה. הכל היה איטי, מתיש ומאכזב. מקום שמכבד את עצמו, ובטח מקום שגובה מחירים כאלו, חייב לשמור על רמת שירות גבוהה וקבועה – בלי קשר לכמות הסועדים במסעדה.

סיכום ומסקנות

המסקנה המתבקשת משלושת הביקורים היא שכנראה כשהולכים מספר סועדים וסועדות, החוויה שונה לחלוטין – החלוקה והגיוון מאפשרים ליהנות מהמטבח בצורה עמוקה יותר. מסקנה נוספת היא שחשוב לבקר במסעדה יותר מפעם אחת כדי להתרשם באמת; פעם אחת אפשר ליפול על תקלת שירות, ופעם אחרת לגלות מנות מנצחות.

המחירים ב"מנטה ריי" אמנם לא מהזולים, אך האוכל ברובו מעולה, עשוי מחומרי גלם טריים ואיכותיים, ולרוב השירות מקצועי ואדיב.

סיכום החוויה הכוללת: בין מנטה ריי ליונה

אחרי שלושה ביקורים במנטה ריי וזיכרון אחד חזק ומתוק מיונה, המסקנה שלי היא כזו:

מנטה ריי היא מסעדה של עליות וירידות. בביקור הראשון היא הרגישה יקרה מדי ולא מספיק מתגמלת, אך בביקור השני, עם בחירות נכונות של מנות (בעיקר הקלמרי לסוגיו והלברק), היא בהחלט סיפקה חוויה קולינרית נהדרת על הים בפורום רחב של סועדים. היא מקצועית והמיקום שלה מנצח, אבל היא דורשת מהסועדים להכיר היטב את התפריט כדי לצאת מרוצים באמת.

עם זאת, הביקור השלישי הזכיר לי שמקום שמכבד את עצמו חייב לשמור על רמת שירות גבוהה באופן קבוע. פשלות של שעה ורבע המתנה למנה שלא הוזמנה, שירות מסורבל ופיצוי שלא קולע לטעם האישי, הם דברים שפשוט לא אמורים לקרות במסעדה ברמה כזו – בטח לא כשהיא כמעט ריקה ובטח לא כשהמחירים הם מהגבוהים בשוק.

ועדיין, אי אפשר שלא להשוות אותה ליונה ז"ל. יונה הייתה ההוכחה שאפשר לייצר קסם במחירים שמאפשרים לכל זוג לצאת, לשבוע וליהנות בלי לשבור תוכנית חיסכון. ארוחה לזוג שלא עולה יותר מ-150 ₪ ועדיין מספקת איכות, נדיבות ושירות מעולה, היא משהו שכמעט ועבר מהעולם, וזה מה שהופך את הגעגוע אליה לכל כך מוחשי.

מנטה ריי היא אולי האחות הגדולה והיוקרתית, אבל יונה הייתה האחות עם הלב הרחב. החזירו את יונה!!!!

כתובת: רח' קויפמן 7 בית האצל הישן תל אביב

כמו שבוודאי שמתם לב, אני משקיעה המון זמן, מחשבה ואנרגיות בכתיבה של כל פוסט ובשיתוף החוויות שלי איתכם. חשוב לי לציין שכל הביקורים שלי במסעדות משולמים תמיד מכספי הפרטי – שום דבר כאן אינו ממומן, מה שמאפשר לי להביא לכם תמונה כנה, אובייקטיבית ואמיתית מהשטח. הפידבקים, התגובות והלייקים שלכם הם הדלק שמניע את הבלוג הזה להמשיך לצמוח, אז מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות מה דעתכם.