דייט של חמישי בנמל תל-אביב: מה מחכה לכם ב-"ג'פניקה"?

חמישי ב-22:00 בלילה: הצצה לחוויית הסושי שלנו בלב נמל תל אביב.

אין מה לעשות, אני מכורה לסושי. ככזאת, 'נגזר' עלי לאכול הרבה ממנו, ואם זה המזל שלי – החלטתי לפחות שיהיה מגוון… ממש גורל אכזר.

כדי שתבינו איך אני בוחנת את המנות שלי, חשוב שתכירו את מדד הסושי שלי:

• סושי מעולה: דגים טריים ברמה הגבוהה ביותר, אורז עשוי בדיוק במידה ויחס מושלם בין המרכיבים.

• סושי טוב: הכל בסדר וטעים, אבל בלי שום דבר מיוחד או יוצא דופן לטובה.

• סושי גרוע: אורז לא עשוי טוב, סושי מתפרק, או עודף של אורז וירקות על חשבון הדג. במקרה הכי גרוע? דג לא טרי – ואני מאוד מקווה שלא יצא לי להיתקל בסוג הזה.

הפעם החלטנו, אני וחברתי רונית מ., לבקר ב-'ג'פניקה' בנמל תל אביב. זה קרה ברגע של רעב ספונטני בשעת ערב מאוחרת (וכשאני אומרת מאוחרת, הכוונה לעשר בלילה – שעה שאצלי בדרך כלל כבר לא אוכלים בה, אבל מה לעשות שנשארנו רעבות?).

ג'פניקה היא רשת מוכרת שפועלת כאן כבר מ-2004 ומתמחה באוכל אסייתי ויפני. הסניף הספציפי בנמל הוא יחסית חדש, נפתח רק לפני מספר חודשים, ויצא לי לבקר בו כבר כמה פעמים. המקום גדול, מתפרש על שתי קומות, כשבקומה העליונה ניתן אפילו לקיים אירועים. אז איך היה הביקור הלילי שלנו הפעם?

המקום מעוצב בסגנון מודרני, מאוד יפה, חללים גבוהים, תאורה מרשימה, יש תחושה של מקום יוקרתי.

האירוח והשירות: בין לחץ לחביבות

בכניסה קיבלה את פנינו מארחת נחמדה שבישרה לנו את מה שחששנו ממנו: אין מקום בשולחנות. המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום (נו טוב, מה הפלא? יום חמישי, עשר בלילה, כל העולם יוצא לבלות). היא הציעה לנו לשבת על הבר והבטיחה ש"יצ'פרו" אותנו בחמוצים יפניים וצ'ייסרים על חשבון הבית.

לאחר התלבטות קצרה התרצינו והסכמנו (כאילו שעמדה בפנינו ברירה אחרת – עוד דקה של רעב והייתי מתעלפת שם).

על הבר מצאנו מלצרית אחת ששירתה את כל היושבים והיושבות מסביב. הבר היה מלא, והיא נראתה מעט לחוצה מהעומס, בכל זאת – היא הייתה שם לבד במערכה. היא הבטיחה שמיד תיגש אלינו, וזה לקח בערך 7 עד 10 דקות של המתנה מורטת עצבים. כשהיא הגיעה, הסברתי לה שאני פשוט גוועת ברעב והצעתי שנפתח במרק מיסו מיד, ורק אחר כך נזמין את השאר. רציתי לחסוך זמן יקר – ככה זה כשאני רעבה, למרות שכבר בדרך למסעדה ידעתי בדיוק מה אני הולכת להזמין.

למרות הלחץ הניכר, המלצרית הייתה חביבה מאוד. כעבור כ-5 דקות הוגשה לנו קערת חמוצים יפניים ומרק המיסו.

במדד הטעם:

• מרק מיסו (12 ₪): המרק היה מעט דלוח לטעמי. כדי לשפר לו את הטעם ולתת לו קצת "גוף", נאלצתי להוסיף רוטב סויה. לא רע, אבל גם לא מרגש.

"מרק מיסו"

חמוצים יפניים

משם המשכנו לעיקריות.

רונית חברתי לקחה קומבינצית סלמון שכללה:

4 יחידות סנסט רול– סלמון בטמפורה, אבוקדו, מלפפון ועירית, בציפוי בטטה ורוטב טריאקי.

6 יחידות מאקי I/O – ספייסי סלמון, מלפפון ועירית.

4 יחידות ניגירי סלמון .

לחלק מהסלמון היה מעט צבע חיוור, אך הסושי היה טעים בעיניה, מחיר המנה  49 ₪ .

קומבינצית סלמון

אני הזמנתי 2 רולים של מאקי I\O האחד במילוי של טונה ואבוקדו והשני במילוי של סלמון אבוקדו, כל רול מגיע 6 יח' קטנות בעלות של 17 ₪ לרול.

מבחן הסושי: בין הציפיות למציאות בצלחת

הגענו לרגע האמת. אני חייבת לציין שאני לא חובבת גימיקים, רולים מטוגנים או שילובים של עשרה מרכיבים שונים. אני מעדיפה את הסושי שלי נקי: הרבה דג נא וטרי, ירק אחד, ומעט אורז שעשוי בדיוק במידה הנכונה.

בג'פניקה יש מבחר גדול של רולים מיוחדים, ואני משערת שחלקם טעימים מאוד למי שאוהב את הסגנון, אבל עבורי – הסושי היה סביר בלבד. טעמתי טובים ממנו בעבר.

מה פחות עבד? אחד הדברים שהכי חשובים לי בסושי הוא הטריות שנראית לעין. בביקור הזה, משהו בצבע של הדגים הטריד אותי:

• הטונה: הצבע היה ורדרד ולא אדום בוהק, כפי שטונה טרייה ואכותית אמורה להיראות.

• הסלמון: גם בתוך הרול, הסלמון לא שידר את הצבע והחיוניות שציפיתי להם.

כמי שמעמידה את הטריות בראש סדר העדיפויות, זה היה פרט שקשה לי להתעלם ממנו, במיוחד כשמדובר בסושי שאמור להיות "מעולה" לפי המדד שלי.

השורה התחתונה (בינתיים):

למרות שהשירות על הבר היה יעיל והחמוצים היו מחווה נחמדה, בגזרת הסושי הרגשתי שהפעם זה נשאר בגדר "בסדר", ולא מעבר לזה.

מאקי I\O האחד במילוי של טונה ואבוקדו והשני במילוי של סלמון ואבוקדו

כשסיימתי לאכול הרגשתי שאני לא לגמרי שבעה והחלטתי להזמין רול נוסף של מאקי I\O  סלמון ואבוקדו, זהה  לרול הקודם שהזמנתי, הפעם המנה הגיעה ממש מהר, הלחץ במסעדה ירד מעט, בנוסף, הרול שהגיע נראה לי מעט גדול יותר מקודמו, אך לא ייחסתי לזה משמעות מיוחדת, כי סך הכל הוא נראה לי דיי זהה לקודם שהזמנתי.

פוטומאקי סלמון ואבוקדו

הפעם ויתרנו על הקינוח, אך בביקור הקודם שלנו שם, הזמנו קינוח שממש אהבתי ולכן החלטתי להכניס אותו לפוסט הנוכחי, מדובר על קינוח המכונה בג'פניקה "ספירל לבן",  זה נראה כמו קרמבו, מבחוץ מצופה שוקולד לבן, בפנים יש מלית של קציפה עם שוקולד לבן ומלווה ברוטב פירות יער מעט חמצמץ מתוק, קינוח מאוד עדין, אני מאוד אהבתי, 30 ₪.

"ספירל לבן"

בסוף הארוחה נזכרנו שהמארחת הבטיחה לנו שנקבל צ'ייסרים במידה ונסכים לשבת על הבר, סיימנו לאכול וטרם קיבלנו….שאלנו את המלצרית, המלצרית אמרה: "שהמבצע היה עד אתמול והסתיים, אבל אם המארחת הבטיחה, אין שום בעיה ונקבל צ'ייסרים", היא שאלה אותנו מה אנו מעדיפות, היה עראק או וויסקי, מכיוון שאני לא שותה לא את זה ולא את זה, היא הציעה שכר שזיפים, צ'ויה , משקה שאני מאוד אוהבת, היא ציינה שזה לא כלול במבצע, אבל היא מוכנה לצ'פר אותנו….

לבסוף כשהחשבון הגיע, ראיתי חיוב על רול סושי במחיר מעט יקר יותר מהרול הנוסף שאני הזמנתי ואז הבנתי שחייבו אותי על פוטומאקי במקום על על מאקי, קראתי למלצרית והסברתי לה את הטעות, היא התנצלה ותיקנה את הטעות מיד.

השורה התחתונה: האם כדאי לבקר?

לסיכום החוויה הלילית שלנו ב-"ג'פניקה" נמל תל אביב, הנה המסקנות:

• האווירה: המקום מעוצב בצורה יפה מאוד, האווירה נעימה וכיפית, והפלייליסט עם השירים ברקע היה פשוט מצוין והוסיף המון לחוויית הבילוי.

• השירות: בסדר, אך לא מעבר לזה. למרות החביבות של המלצרית, זמן ההמתנה הארוך (מעל 7 דקות) עד שניגשו אלינו לראשונה לקחת הזמנה פגם מעט בחוויה, במיוחד כשהגענו רעבות.

• הסושי: כפי שציינתי, הסושי היה סביר. הוא לא נפל לקטגוריית ה"גרוע" חלילה, אך גם לא הגיע לרמת ה"מעולה" שאני מחפשת.

• המחיר: המחירים הוגנים מאוד, בטח ביחס למיקום המבוקש בלב הנמל.

במדד הסושי שלי: 7.5 מתוך 10.

האם אחזור לשם שוב? התשובה היא כן. למרות ההערות, השילוב של המחיר ההוגן, האווירה והזמינות בלב הנמל הופכים את ג'פניקה לאופציה ראויה לסגור איתה ערב ספונטני.

כתובת: יוסף יקותיאלי 6 מתחם נמל ת"א

טלפון: 3636*

שעות פתיחה:

א’ – ד’ 12:00 – 00:00

ה’ – ש’ 12:00 – הלקוח האחרון

כמו שבוודאי שמתם לב, אני משקיעה המון זמן, מחשבה ואנרגיות בכתיבה של כל פוסט ובשיתוף החוויות שלי איתכם. חשוב לי לציין שכל הביקורים שלי במסעדות משולמים תמיד מכספי הפרטי – שום דבר כאן אינו ממומן, מה שמאפשר לי להביא לכם תמונה כנה, אובייקטיבית ואמיתית מהשטח. הפידבקים, התגובות והלייקים שלכם הם הדלק שמניע את הבלוג הזה להמשיך לצמוח, אז מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות מה דעתכם.